מערכת הטעינה של המכונית

מערכת הטעינה של המכונית
מכיוון שהסוללה צורכת חומצה גופרתית בתהליך הפריקה, נוצרת מים, ולכן צפיפות האלקטרוליט בתהליך הפריקה יורדת בהדרגה, כאשר המצבר נגמר לחלוטין, גם צפיפות האלקטרוליט ירדה לנמוכה ביותר. אנו יכולים לדעת בערך את דרגת הפריקה של הסוללה על ידי מדידת צפיפות האלקטרוליט, שהוא גם העיקרון של חור התצפית של הסוללה ללא תחזוקה. באופן כללי, צפיפות האלקטרוליטים של הסוללה הטעונה במלואה היא כ-1.28g/ml, וצפיפות האלקטרוליטים של הסוללה ללא חשמל היא כ-1.24g/ml. ונקודת הקפאת אלקטרוליטים של סוללה שפרוקה במלואה תעלה, בחורף הקר קיים סיכון להקפאה.

הפרמטר המאפיין את קיבולת הסוללה הוא הקיבולת המדורגת. מה שנקרא קיבולת מדורגת היא הקיבולת של תפוקת הסוללה על ידי פריקת סוללה חדשה טעונה במלואה בטמפרטורה ממוצעת של 30 מעלות בקצב פריקה מתמשך של 20 שעות עד שהמתח של הסוללה מופחת ל-10.5V. לדוגמה, סוג הסוללה הנפוץ במכוניות שלנו הוא 6-QA-60, כאשר "60" הוא הקיבולת הנקובת, המתקבלת על ידי פריקת הזרם של 3A במשך 20 שעות ברציפות והסוללה מתח יורד ל-10.5V. ככלל, ככל שהקיבולת של הסוללה גבוהה יותר, יותר חומרים פעילים כמו לוחות חיוביים ושליליים ואלקטרוליט בפנים, כך הנפח גדול יותר, והעלות גבוהה יותר. כיום, כדי להוזיל את העלות, מכוניות בדרך כלל משתמשות בסוללות קטנות יותר, כגון 6-QA-60 מוחלפות ב-6-QA-45. הנפח והקיבולת המדורגת של הסוללה מופחתים, וגם העלות מופחתת. עם זאת, סוללות כאלה אינן עמידות.